זה לא בלוג סוגסטיבי

יום אחרי הסופרבול, כולם עוסקים בפרסומות שהוקרנו במהלך המשחק. ב”אל.איי טיימס” מסבירים איך הפרסומת הנ”ל התקיימה. ב”גארדיאן” מתעניינים בפרסומות ששודרו, וגם ב-Film School Rejects עוסקים בפרסומות מהשידור, בעיקר אלה לסרטים. גם בבלוג של אפי טריגר תוכלו ליהנות מהפרסומות. ב”Slate” תוכלו למצוא ניתוח מפורט של פרסומות הערב. את ההופעה של דה הו בהפסקת המשחק תוכלו לראות ביוטיוב - חלק 1, חלק 2.

לרגל המאורעות Den of Geek רשמו סרטי פוטבול גדולים, וב”טיימס” בחנו מה הופך סרטי ספורט למוצלחים, וגם - אבל יותר בהקשר ל”אינוויקטוס” של איסטווד - עוד כמה סרטי ספורט.

בסוף השבוע התקיים כנס ה-SFX Weekender שמארגן מגזין המד”ב/פנטזיה החשוב “SFX”. במהלכו, אגב, הכריז ניל גיימן שהוא כותב פרק לעונה הבאה של “דוקטור הו”, כלומר לעונה השנייה של הדוקטור ה-11 (העונה הראשונה שלו אמורה לפי השמועות לעלות לשידור עוד פחות מחודשיים). במסגרת האירועים גם חולקו פרסי SFX, ושלא במפתיע “דוקטור הו” ו”טורצ’ווד” כיכבו בזוכים. את הרשימה המלאה תוכלו לראות כאן. את “נאומי” הזכייה המשובחים (כרגיל) של ראסל טי דיוויס, שלא נכח באירועים, תוכלו לקרוא פה (מכיל ספוילרים ל”טורצ’ווד” עונה 3).

ועוד פרסים בריטיים: באתר של Forbidden Planet מציגים את פרסי האנימציה הבריטית, שההקרנות לקראתם מתחילות בסוף החודש.

“פלייליסט” מספרים על הכותרים שקריטריון עומדים לאבד את הזכויות עליהם.

מגזין הקולנוע האינטרנטי “סינמסקופ” פרסם גיליון חדש.

ביל ווטרסון, יוצר “קלווין והובס” האהובים, שובר שתיקה ומתראיין ל-Cleveland.com.

ב”טלגרף” פוגשים את קלינט איסטווד, כבר בן 80 (!).

השחקן איאן גלן עובר לבימוי ומדבר על כך עם ה”גארדיאן”.

ועוד במאים: קוונטין טרנטינו משוחח עם ה”טלגרף”. כך גם פיטר ג’קסון. שם גם מנתחים את דרכו של “אווטאר” לאוסקרים ולקופות. ועוד על “אווטאר”, להבדיל - ב”הארץ”.

ב-Film Studies for Free מעלים שיחה עם הבמאי וויליאם פרידקין.

ב”Australian” חוזרים ל”אישה יפה”, 20 שנה אחרי.

“סינגל מן” המצוין, שנעלם כצפוי מהאקרנים המקומיים בלי ש(כמעט)מישהו ישים לב שהוא עבר פה, יוצא בסוף השבוע הקרוב בבריטניה, והעיתונים מקדישים לו חלקים ממוספי התרבות. ב”גארדיאן” זהו קולין פירת. בעצם, גם ב”אינדיפנדנט”. ב”טלגרף” זוהי ג’וליאן מור. וב”טיימס” כותבים על הסופר כריסטופר אישרווד, עיבוד הספר לסרט ודמותו המשתקפת בהם. קודם לכן ב”גארדיאן” ראיינו גם את ניקולס הולט.

גם “Crazy Heart” בכיכובו של ג’ף ברידג’ס זוכה לכמה התייחסויות. ברידג’ס מתראיין ל”טיימס”, וב”ניו יורק טיימס” עוסקים בסיפור האמיתי מאחורי הקלעים של הסרט. ב-Movie Moron כותבים על פסקול הסרט. ב”גארדיאן” חוקרים את מגי ג’ילנהול. ובאתר של ברידג’ס עלה ספר הצילומים הנפלאים שלו מהסט, כפי שהוא נוהג לעשות כבר שנים.

ועוד שחקנים: במגזין ה”גארדיאן” שואלים שאלות את רוברט דובאל, תוהים על יו דניס ופוגשים את אמילי מורטימר. באותו עיתון משוחחים גם עם מיה וסיקובסקה, שמככבת ב”עליסה בארץ הפלאות” של טים ברטון, וגם עם הלנה בונהם קרטר מאותו סרט. ב”טיימס” מדברים עם הלן בקסנדייל ועם אנתוני הופקינס. ב-AV Club עוקבים אחרי ג’ארד האריס. וב”ניו יורק טיימס” נתקלים בבן ווישו.

שם גם מנתח מבקר הקולנוע המשובח איי.או סקוט את תופעת המורדים שהופכים לגיבורים בקולנוע הנוכחי.

שון וויליאמסון, אקס “איסטאנדרס”, מתראיין ל”Epson Guardian” לרגל כניסתו לנעליו הגדולות של רוני ברקר במחזה “דיסה”, המבוסס על הסיטקום הבריטי המיתולוגי (שבו ברקר כיכב ולצדו ריצ’רד בקינסייל).

ב-io9 מתעצבנים עם רשימת סרטי המד”ב שגנבו להם את האוסקר. וגם כותבים כללית על ז’אנרים ומשמעותם.

עיתונאי ה”גארדיאן” מארק לוסון נפרד מאביו שנפטר ומהזיכרונות שהועלו, שהטלוויזיה מככבת ברבים מהם.

ועוד טלוויזיה קלאסית: ב”אינדיפנדנט” חוזרים לבלש הבריטי המתמחה בשנאה עצמית.

עוד פרידות: ב”טלגרף” מהשחקן איאן קרמייקל (וגם ב”גארדיאן”) וממוזיקאי הג’אז ג’ון דאנקוורת. נפטר גם המוזיקאי פולי פואנמה, שמוכר בעיקר מלהיטו הניינטיזי “How Bizarre”. ב-Cartoon Brew נפרדים מאמן האנימציה הסיני טה וויי.

ועולם העיתונות נפרד מג’יי.די סאלינג’ר. גם בארץ, ב”העין השביעית“. וב”ניו יורקר” אחד ושניים ושלושה. ב”גארדיאן” כותבים על דור המאסטרים של הספרות האמריקאית, שאינו עוד. ב”Forecaster” מובאת חוויה אישית עם סלינג’ר.

בעיתון המקומי של איי אורקני כותבים על ארלנד אנד דה קרניבל (החביבים עליי בהחלט). הכתבה נראית קצת קטועה, אבל זה מה יש.

גאי גארווי, סולן אלבו, וג’סקה הופ מדסקסים את סצנת המוזיקה המנצ’סטרית.

רוברט דל נאג’ה ממאסיב אטאק נזכר באמנים ששיתפו איתם פעולה בעבר.

ב”National Post” שבים ללהקת מרתה והמאפינס.

ועוד קאמבק: גיל סקוט-הרון חוזר לראיון.

ב”טיימס” פוגשים את הגיטריסט ג’ף בק.

וויל אינו כותב ב”Relix” זיכרונות מפייבמנט לרגל איחוד הלהקה.

אלבומם החדש של שירווטר ניתן להאזנה ב-NPR לקראת יציאתו. תוכלו גם לצפות בהם ב-Black Cab Sessions.

אדגר רייט מספר על שני אירועים לונדוניים: באמצע פברואר (שזה כבר תכף) הוא ינחה הקרנה של “משאלת מוות 3 “, ובאמצע מרץ מתוכנן פלאש מוב של קרב האקדחים מתוך סדרת הקאלט המופתית “ספייסד” (אפשר לראות את הקטעים המקוריים בלינק).

ב-Mental Floss מונים 13 סרטים שהיצ’קוק לא עשה.

ב”The Nation” תוהים פוליטית על סרטים של משרד ההגנה האמריקאי (זה יותר ברור בטקסט).

ב”וול סטריט ג’ורנל” מסבירים למה טיסה של שש שעות לוקחת עכשיו שבע.

ב-Cracked מפרטים דרכים (מוזרות ומדעיות) שבהן מוזיקה משפיעה על הגוף.

וב-Den of Geek מפרטים שפמים קולנועיים אדירים.

ב”Slate” מסתכלים איך הופכים שחקניות הוליוודיות יפהפיות ל”מעמד הפועלים” קולנועי.

ב”בולטימור סאן” כותבים על קולנוע ישראלי, בעיקר על סרטים חדשים של דן ונואית גבע.

“השאלון” חוקר את ג’וני שועלי.

יואב קוטנר כותב על זאב טנא.

ובועז כהן מוחה על מוזיקה חדשה, רדיו והאזנה.

סטיבי | 8 בפברואר 2010 | מוזיקה, אירועים, עצבים, קולנוע, טלוויזיה, ספורט, צילום, לינקים, נוסטלגיה, חדשות, קליפ, עיצוב, צחוקים, ראיון, ישראלי, אנימציה, די.וי.די, בקרוב, בריטי, רימייק, אנקדוטה, הספד, אובססיה וקאלט, פירסום | 3 תגובות

(צילום: מוטי לבטון. צילומים רבים נוספים מהערב תוכלו למצוא למשל כאן ופה. רשימת השירים: בעונג שבת)

 כל מעריץ מכיר את החרדה הזאת שלפני האזנה לקאבר של האמן הנערץ עליו. ואני מעריצה את טום ווייטס. אני לא אספנית, אפילו לא את כל אלבומיו אני מחזיקה. ועדיין אני מעריצה אותו, את אישיותו הבימתית (את כולן) ואת המוזיקה המופלאה שהוא יוצר כבר 40 שנה, מבלדות האהבה הממסות שלו ועד יצירות האוונגרד המביאות בקול עורב שיכור את סיפורן של דמויות שוליים שרואות את הגשמת החלום האמריקאי רק בקו האופק הבלתי מושג.
 אותה חרדה תקפה אותי כשהחל להתארגן, בניצוחו של גיא חג’ג’, בעל הבלוג “עונג שבת”, פרויקט גרסאות לשיריו של ווייטס - לא לראשונה, הוא כבר זכה לקאברים רבים לשיריו וגם לאלבומי מחווה, אבל לראשונה בהיקף כזה בעברית. אלבום האסופה ייצא בעתיד הקרוב, ובינתיים אירח האוזןבר את ”שירים משומשים” (כשם אחד האוספים המוכרים ביותר של ווייטס), שני ערבים שבהם כ-30 אמנים, מוזיקאים מרחבי מפת האינדי הישראלי, הציעו עיבוד אישי לשיר של ווייטס שבחרו ותרגמו בעצמם. קצרה היריעה מלפרט את כולם.
 כמו יצירתו של ווייטס, גם המבצעים וגם הקהל היו מגוונים. בשתי הקבוצות היו כאלה שווייטס קרוב ללבם וכאלה שפחות מכירים אותו. חלק מהאמנים בחרו בעיבוד קרוב למקור וחלקם שינו את סגנון השיר לסגנון יצירתם. זאב טנא, שסגר את הערב הראשון ופתח את הערב השני בביצועים שונים לאותו צמד שירים, הוא אולי היחיד שמתיימר ואף יכול לכסות את היומרה של להעביר את הלך רוחו של ווייטס (אם כי גון בן ארי הפתיע לטובה בניסיונו לשחזר את קולו החרוך של המאסטר בביצוע ל”רחוב התקפת לב”). היו שקירבו את השירים לסביבתנו, וכך יפן הפכה ליוון בביצוע מקפיץ של אורי דרור ל”גדול ביוון”, באר שבע זכתה לכמה אזכורים וביטויים אמריקאיים שורשיים עברו עיברות. אחרים אימצו את השירים לעולמם. בין אלה בלטו יהוא ירון (שגם ליווה רבים מהמופיעים בקונטרבס), בביצוע מצוין ל”עפר באדמה”, ומיכל לוטן, שהפליאה עם “בשכונה שלי”. חובה להזכיר גם את הביצוע המרטיט של מורפלקסיס ל”ברכות ליום האהבה” ואת הגרסה מרימת הקהל של שני קדר ל”לא רוצה להתבגר”.
 אלה היו ערבים עמוסים במיוחד, ויש שיגידו שלשרוד לכל אורכם זו משימה למיטיבי לכת בלבד. אך העריכה המוזיקלית החכמה, אוסף ביצועים שכמעט לא היו בו נפילות והאווירה המשולהבת בקהל הפכו את האירוע למחווה של מוזיקה משובחת, שיוצרת ציפייה של ממש לדיסק הגמור.
 ובסופו של פרויקט נותרות גם שתי אמיתות מוכרות: יש הרבה אמנים מקומיים מעולים שזוכים לקהל מצומצם מדי; והמילים של טום ווייטס והסיפורים שהן מעלות נותרים מדהימים גם כשמעבירים אותם לשפה שהוא אינו מכיר.

חגיגת טום ווייטס // אוזןבר, תל אביב // 21 ו-22 בינואר 2010

סטיבי | 1 בפברואר 2010 | מוזיקה, אירועים, ביקורת, הופעה, ישראלי, רימייק, אובססיה וקאלט, פורסם במקום אחר | אין תגובות

“יש בסיפור יותר אמת משהייתם מאמינים”. זוהי כתובית שמופיעה בתחילת הסרט “גברים שבוהים בעזים”, המבוסס בצורה חופשית על ספרו - התיעודי גם אם הומוריסטי - של העיתונאי הבריטי ג’ון רונסון. כתובית מסוג זה מזמינה את הצופה להשאיר מחוץ לאולם הקולנוע את מסכת אמונותיו ודעותיו, ואין מתאים מסרט זה להצהרה כזו.
הסרט עוסק בפרויקט סודי של צבא ארה”ב, שהחל לאחר מלחמת וייטנאם לחקור אלטרנטיבות לשיטת הלחימה הנהוגה עד אז כדי למקסם את יעילות החיילים, ובעיקר כדי לנצל את חוסר נכונותם של רבים מהם לירות כדי להרוג. לשם כך הוא החל להעמיק בטכניקות ניו אייג’, אמנויות לחימה רודפות שלום ושלל כוחות על טבעיים. יואן מקגרגור מגלם עיתונאי לא מוצלח במיוחד שעולה במקרה על הסיפור בזמן שהוא מנסה למצוא דרך להיכנס לעיראק של תחילת המלחמה השנייה במדינה, באמצע 2003. שם הוא פוגש את לין קסדי (ג’ורג’ קלוני), שהיה אחד החיילים המיוחדים, “אבירי ג’דיי”, שהוכשרו להשתמש בכוחותיהם המיוחדים לצורכי הלחימה החדשנית. השניים נקלעים להרפתקה במדבריות עיראק, ובמקביל מספר קסדי לעיתונאי הסקפטי את עלילות אותה יחידה סודית, שבראשה עמד יוצא מלחמת וייטנאם (ג’ף ברידג’ס) שתחמן את הצבא לאפשר לו לעבוד על הפרויקט ההזוי שלו.
ה”בוהים” הוא הסרט השלישי שבו כיכב קלוני ב-2009 (על שני הסרטים האחרים שלו תוכלו לקרוא בגיליון העיתון בשבוע הבא), ובו הוא מפגין את דמותו הפחות נפוצה קולנועית, זו הבלתי שפויה קמעה, בעלת הטירוף בעיניים, שמאפיינת בעיקר את הופעותיו בכמה מסרטי האחים כהן. לצדו ברידג’ס משחזר את דמותו האהובה של המסטול השלֵו, שלפי השמועות די דומה לאישיותו בחיים, ובוודאי מרפררת נחרצות לתפקידו המיתולוגי ב”ביג לבובסקי” של אותם אחים. קלוני וברידג’ס, אגב, התחרו זה בזה על פרס השחקן הטוב בדרמה בטקס גלובוס הזהב האחרון (ברידג’ס לקח את הפרס על הופעתו ב”Crazy Heart” ) וסביר שייתקלו באותה סיטואציה גם באוסקרים הקרובים. תומך בהם גם קווין ספייסי, במיטבו המרושע, ובתפקידי משנה סטיבן רוט, רוברט “טרמינייטור” פטריק וסטיבן לאנג מ”אווטאר”.
עם נקודת מוצא עלילתית מרתקת - חקירת הטענה שטכניקות של שלום ואחווה ישנו לטובה (מנקודת מבט צבאית) את שיטת הלחימה המודרנית - וקאסט מדהים היינו יכולים לקבל סאטירה מבריקה על הצבא במלחמת עיראק הנוכחית, על קפיצתם של אמצעי התקשורת על עגלת הדיווח מהשטח וגם על סרטי הקולנוע הפומפוזיים המנסים להעלות ברוב חשיבות את המלחמה על המסך הגדול. אך “בוהים” מציג יותר רצף אנקדוטות קופצניות מאשר סיפור עשיר. בספרו של רונסון אין קו עלילה ברור ולכן המציאו אחד בשביל הסרט, וזאת בתוספת להתעמקות בתחקירים נוספים שהעמיסו יותר מדי על התסריט. עם התקדמותו הסרט הופך למהתלה שיורה לכל הכיוונים - הצבא, המודיעין, תרבות הניו אייג’, התקשורת - ומפספסת ביותר מדי מקרים. הוא מבלה את זמנו בחיפוש אחר הטון הנכון, לפי ההרגשה והאינטואיציה, ממש כמו דמותו של קלוני התועה במדבר. התוצאה הסופית מבדרת ומאכזבת גם יחד: יש בסרט סצנות מבריקות, הופעות משובחות, רגעים משעשעים ורגעים עוקצניים, אך הפוטנציאל הגדול הרבה יותר שהיה לו על הנייר (ועל הפוסטר הפארודי שלו) הולך לאיבוד אי שם. לו רק היה הסרט מאמץ את הסלוגן הצבאי האמריקאי המפורסם שהוא מעלה בעצמו - היה כל שאתה יכול להיות.

“גברים שבוהים בעזים” (”The Men who Stare at Goats”), ארה”ב 2009, 90 דקות

(הביקורת גם כאן)

סטיבי | 30 בינואר 2010 | ביקורת, קולנוע, חיות, עיצוב, פורסם במקום אחר | אין תגובות

“אהבתיה”, סרטה החדש של השחקנית שהפכה לבמאית-תסריטאית זאבו ברייטמן על פי ספרה של אנה גוואלדה, נפתח בהצגתה של אישה בוכייה. במהרה מתברר שזוהי קלואה (פלורנס לוארה-קאיי), שבעלה עזב אותה ואת בנותיהם. אביו של הבעל, פייר (דניאל אוטיי), לוקח את קלואה שבורת הלב ואת בנותיה הצעירות לבית הכפרי שברשות המשפחה למעין חופשת התאוששות. עזיבת בעלה הפתיעה לגמרי את קלואה, מאחר שבהיותו שתקן ומסוגר, כמו אביו, הוא הכריז על עזיבתו יום אחד ללא שיחות, שיתוף במחשבותיו או אפילו רמזים מקדימים. דווקא בסיטואציה מתוחה זו נפתח פייר המרוחק ומגולל באוזני קלואה, בניסיון להסביר ולעודד, את סיפור אהבתו הסוערת למתילד (מארי-ז’וזה קרוז המקסימה, המוכרת מ”הפרפר ופעמון הצלילה”), מתורגמנית שפגש באחת מנסיעות העסקים שלו לפני שנים רבות. מרכז הסיפור נע באטיות מקלואה לפייר ככל שזה האחרון מעמיק בפירוט על אותו פן נסתר של חייו. הרומן עם מתילד מעורר לחיים את פייר, הקפוא במסגרות שאליהן הוא משתייך - אדם המוצא לפתע את אהבת חייו בגיל 40 ומשהו, כשהוא כבר בעל משפחה וחיים נוחים ומסודרים. זהו רומן שסופו הכושל ידוע מראש ולכן מרחפת סביב פגישותיהם תחושה של קוצר זמן, שמתאימה גם להתנהלות הזוג ברומן מתמשך שמורכב בעצם מאוסף רגעים חטופים, גנובים. ברגעים שמבלה פייר עם אהובתו ועם אהבתו עולמו נצבע בצבעים ובמראות זוהרים ומאושרים, עולם כה מנוגד ליחסיו המנוכרים עם אשתו.

בדומה ל”לעזוב” של קתרין קורסיני, שהופץ בארץ לפני כמה חודשים וסיפר על אישה (קריסטין סקוט תומס) שעוזבת את בעלה המופתע לטובת גבר (סרגי לופז) שעובד בשיפוץ בית המשפחה, ההתאהבות הפתאומית והאבסולוטית אינה זוכה להסברים רבים והצופה לא משתתף בתהליך של הכרת הדמויות. למזלנו, בניגוד לסרט המשמים ההוא, ב”אהבתיה” הדמויות מפגינות חן ואנושיות והצופה מחבב אותן יותר ככל שהסיפור מתקדם, וכך מתאפשרת אמינות סיפור האהבה; אוטיי וקרוז מגישים הופעה מאופקת ומלאת רגש כאחד. עם זאת, ההתעמקות והמעורבות בסיפור נפגעות מהקפיצה בין שתי העלילות - זו של קלואה וזו של פייר, המעניינת ומרשימה יותר. קורותיה של קלואה הופכות להיות יותר סיפור מסגרת מאשר נקודת מבט נוספת, שונה, ולכן נדמות יותר כהסחת דעת מסיפור מרכזי, ולא כסיפור נוסף כפי שהיו אמורות להיות (דבר שמודגש ברגעי הסיום של הסרט, ששייכים לזיכרון הרחוק של פתיחת הסרט יותר מאשר לעלילתו הנפרשת). ההקבלה וההנגדה בין חייהם של פייר ושל קלואה מתמסמסות בסופו של דבר לחקירה שטחית למדי, גם אם יפה לעין, של מה שאמור להיות מרכז הסרט - המשמעות וההשלכות של קבלת החלטות משנות חיים וההליכה אחר משאלות הלב.

“אהבתיה” (“Je l’aimais”), צרפת-איטליה-בלגיה 2009, 112 דקות

סטיבי | 26 בינואר 2010 | ביקורת, קולנוע, צרפתי, פורסם במקום אחר | אין תגובות

הדוקטור מחליף ידיים בהחזקת האקדח, והצופים נשארים איתו בכל רגע.

סטיבי | 24 בינואר 2010 | טלוויזיה, עיצוב, בריטי, פריים, אובססיה וקאלט | אין תגובות

והפעם - בליווי סינגלים חדשים!

דויד פרץ כותב על מיכל ניב במלאות עשור למותה, וכך גם איתמר זהר.

ב”גארדיאן” נפרדים מקייט מקגריגל, שנפטרה השבוע. היא הופיעה בארץ כאורחת בהופעות של בנה, רופוס וויינרייט, והוסיפה רגעי קסם להופעות נהדרות. גם באתר של CBC הקנדית נפרדים.

ב”אל.איי טיימס” פטי סמית חוזרת למלון צ’לסי.

“קלאש מיוזיק” פוגשים את הפולקיסטית ואשטי בניאן.

ב-Den of Geek חוזרים ל”כמעט מפורסמים” של קמרון קרואו.

ב”גארדיאן” החליטו לשוב לצפות ב”בקצה החשכה”, פרק בשבוע, ולתהות האם היא באמת סדרת מופת (היא כן, אגב).

ב-The Futon Critic מפרסמים קצת מידע על התוכניות של ערוץ המד”ב האמריקאי לשנה הקרובה, כולל את שמות מי שאמורים ככל הנראה להיות כותבי הרימייק האמריקאי (המיותר בלא ספק) ל”Being Human” המשובחת.

“Mock the Week” חוזרת הערב (חמישי) לעונה חדשה, בלי פרנקי בויל (לא יהיה לו מחליף קבוע). התוכנית צולמה, אגב, ביום שלישי. ובינתיים מישהו העלה ליוטיוב את כל הדי.וי.די השני של קטעים שנחתכו משידור התוכנית, שכמו קודמו יוצא תחת השם ”Too Hot for TV” (הדי.וי.די הראשון גם הוא נמצא במלואו איפשהו באתר).

מבקר והיסטוריון הקולנוע מארק קרמוד מפרסם ב”גארדיאן” חלק מספרו הקרוב, הכולל זיכרונות קולנועיים אישיים, ומתמקד בפגישה יוצאת דופן עם ורנר הרצוג. ואז מתראיין ל”טיימס”.

ב”גארדיאן” יוצרים פרופיל מרתק של השרה הדי מיתולוגית מו מואלם בעזרת חברים ומכרים לרגל שידור סרט טלוויזיה ביוגרפי עליה (בכיכובה של ג’ולי וולטרס).

הבוקר פורסמו המועמדויות לפרסי הבאפטא. מובילים: “אווטאר”, “לחנך את ג’ני” ו”מטען הכאב”. ה”גארדיאן” מציע פירוט וגם ניתוח, שעיקרו: אל תצפו להכרזות מפתיעות. ומועצת הקולנוע הבריטית פרסמה באתרה את נתוני שנת 2009 בקולנוע בבריטניה ואירלנד. “סט. טריניאן 2 ” כנראה היה להיט ענקי מאחר שהוא נמצא במקום 5 ברשימת הסרטים הבריטיים המצליחים ב-2009 למרות שיצא לאקרנים באמצע דצמבר (!). אולי זה כי הוא יצא יחד עם “אווטאר” ואנשים שלא הצליחו להיכנס ללהיט ההיסטרי הלכו ללהיט הבריטי. מתברר, אגב, ש”נער משום מקום” על נעוריו של ג’ון לנון אמור להיות מופץ בארץ בעוד כמה חודשים. לצערי אני מניחה שאין לצפות לגורל דומה ל”סקס וסמים ורוקנ’רול” על איאן דיורי, שהעניק בין השאר מועמדות לפרס השחקן לאנדי סרקיס המעולה.

ואפרופו איאן דיורי: 6מיוזיק הקדישו לו את מוצ”ש האחרון. באתר תחנת הרדיו תוכלו להאזין לשעה מתוך הופעה מ-1979 של דיורי ולהקתו הבלוקהדס, וכן לשמוע דוקומנטרי חדש על תולדותיהם, בהגשת אותו סרקיס.

אמש התקיים בלונדון בפעם ה-15 טקס פרסי הטלוויזיה, שהם פרסים שנבחרים על ידי הציבור הרחב (ולכן נקראים “הכי פופולרי” ולא “הטוב ביותר”). שלא במפתיע “דוקטור הו” זכתה בפרס הדרמה ובפרס השחקן בדרמה לדיוויד טננט. סטיבן פריי זכה בפרס בקטגוריה החדשה של תוכנית מסע/טיול (טננט הגיש לו את הפרס), וגם קיבל פרס מיוחד על תרומתו לטלוויזיה הבריטית (מעניין אם ה”אינדיפנדנט” שבלינק כבר תיקנו את שם התוכנית מ”Jeeves and Butler”… מצחיקים).

ואפרופו סטיבן פריי - ביוזר היוטיובי הזה בדיוק הועלה הפרק הנפלא והמרגש במיוחד בהשתתפותו בסדרה “Who Do You Think You Are”, שבה מפורסם כזה או אחר חוקר את שורשיו המשפחתיים העלומים. פריי מגיע בעיקר לשורשים היהודיים של משפחתו ולמה שעלה בגורלם במלחמת העולם השנייה. באותו מקום תוכלו למצוא את הפרק עם הקומיקאי דיוויד מיטשל, וגם את הספיישל לייב של חברי ה-League of Gentlemen.

טום פורד וקולין פירת משוחחים יחדיו עם ה”טיימס” לרגל יציאתו בבריטניה של “A Single Man” המשובח (שהופץ בארץ - קצרות ובלי פרסום כמעט - תחת השם “סינגל מן” העצלני להפליא).

ה”טלגרף” נתקל בשחקן קלייב אוון, וגם בבמאי פיטר ג’קסון.

אתר המגזין “Film Review” (שהייתי קוראת דרך קבע במהלך נעוריי הרחוקים) מראיין את סר פטריק סטיוארט. סטיוארט התראיין לפני כמה שבועות גם לסדרת הרשת CarPool של השחקן (בעיקר) רוברט לואלין, שכבר יותר משנה מארח במכוניתו, כמעט כל שבוע, אדם מוכר מרתק אחר (באתר נמצאים כל הראיונות שעשה).

ה”Australian” נפגש עם הבמאי ג’ון הילקוט, שסרטו “The Road” יוצא באוסטרליה בסוף החודש.

ב-Playlist מקצרים עם אנדריאה ארנולד, במאית “מחוץ למים”. ארנולד, אגב, בדיוק חתמה לביים עיבוד חדש נוסף ל”אנקת גבהים”.

ב”טיימס” מספר ג’ון קרלין, שעל ספרו מבוסס סרטו החדש של קלינט איסטווד “אינוויקטוס”, על מאחורי הקלעים של הצילומים.

שני ניתוחים של “תלוי באוויר” - ב”טיימס” כותב וולטר קירן, שעל ספרו מבוסס התסריט, על הסיפור המתוזמן כמרכז הסרט, וב”גארדיאן” כותב דיוויד קוקס דווקא על הצד הקומדיה-רומנטית של הסרט. ב”טיימס” גם מדברים עם ורה פרמיגה, כוכבת הסרט.

וגם עם שרידן סמית, שחקנית טלוויזיה קומית בדרך כלל, שפורצת עכשיו עם גרסת המחזמר של “לא רק בלונדינית” (שזוכה לביקורות מעולות).

וגם עם ריי ווינסטון, שמככב בסרטם החדש (אחרי כמעט עשור) של תסריטאי “לצאת נקי”, וגם בגרסה הקולנועית האמריקאית ל”בקצה החשכה” הנ”ל, שתופץ בארץ תחת השם “על סף תהום” (אגב, ב”44″ מגלמת את אשתו ג’ואן וואלי, שכיכבה בסדרה המקורית של “בקצה החשכה” לפני 25 שנה). ווינסטון גם הופיע בפרק פתיחת העונה (האחרונה) של תוכנית הראיונות של ג’ונתן רוס בבי.בי.סי, שבו הופיעה גם קתרין טייט.

ואפילו עם הנרי רולינס, מוזיקאי, לעתים שחקן ותמיד תופעה, שיוצא בשבוע הבא לסיבוב הופעות נוסף בבריטניה.

הסינגל החדש של גורילאז, שבו משתתפים מוס דף ובובי וומאק, דלף לרשת. בעקבות כך הוא הושם באתר הרשמי של הלהקה ואף זכה כבר להשמעות הבוקר ברדיו:

פול וולר מפרסם באתרו פרטים על אלבומו הקרוב, כולל שיתוף פעולה ראשון מאז פירוק להקת הג’אם עם הבסיסט ברוס פוקסטון.

ה-Low Anthem מנגנים עבור NPR. בהמשך היום יופיע גרנט לי פיליפס ב-KEXP.

ביפי קליירו המשתבחים מרגע לרגע ביצעו השבוע סשן בבית הנבחרים הבריטי (!). אבסולוט רדיו מביא את השידור. הם גם הופיעו בתוכנית אחה”צ (המזעזעת מוזיקלית) של רדיו 1 ואפשר לראות את הקליפים כאן וכאן.

ה”גארדיאן” גם נכחו בהקרנת הבכורה הקולנועית של “No Distance Left to Run”, הדוקומנטרי על האיחוד של בלר בשנה שעברה. הסרט ייצא בדי.וי.די כפול (יחד עם צילומי אחת מהופעות האיחוד הענקיות בהייד פארק) באמצע פברואר.

וגם למוגוואי יש סרט הופעה חדש, “Burning”, שיזכה לבכורה קולנועית ב-28/2 במסגרת פסטיבל הקולנוע של גלזגו. באתר החדש אפשר גם להוריד שיר מתוך ההופעה.

והלייבל מטאדור מציעים בבלוגם שיר מתוך האלבום החדש של שירווטר. חבל רק שמחיר הזמנת האלבום, המוזל וכולל גם חוברת בונוס, מוכפל כשמוסיפים לו משלוח לארץ.

ב”טלגרף” כותבים על ניק דרייק לרגל סיבוב הופעות המחווה שמבוצע לזכרו בימים אלה ברחבי בריטניה.

“אלבום המצעדים” של יוסי בבליקי, שיוצא סוף סוף בהדפסה מחודשת, מוצע להאזנה באתר עונג שבת. וגם דנה בקר מציעה להאזנה והורדה חינמיות את אלבום הבכורה שלה.

בבלוג המוזיקה של הבי.בי.סי חוקרים רגעית את בריאן אינו לכבוד שידור הפרק של “Arena” עליו.

ב”Wired” מציינים את יומולדתו של טום בייקר סתם כך.

במוסף הספרות של ה”טיימס” מרחיבים על התרבות בתקופת “השפל הגדול” וגם על יומניו של ג’ורג’ אורוול.

ניל גיימן נשאל רבות על ידי קוראי ה”ניו יורקר”.

וב-Neatorama מפנים תשומת לב לאתר שמפרט את השתייכותן הדתית של דמויות קומיקס.

סטיבי | 21 בינואר 2010 | מוזיקה, אירועים, קולנוע, טלוויזיה, צילום, לינקים, חדשות, קליפ, הופעה, עיצוב, צחוקים, ראיון, ישראלי, די.וי.די, טקסים, בקרוב, בריטי, רימייק, הספד, אובססיה וקאלט, תיעודי | 3 תגובות

סטיבי | 20 בינואר 2010 | מוזיקה, אירועים, קליפ, יומולדת, ללא מילים | אין תגובות

סטיבי | 13 בינואר 2010 | מוזיקה, קליפ, בריטי, ללא מילים | אין תגובות

יומולדתו ה-75 של אלביס נחגג בסוף השבוע ברחבי העולם. בלוג זה מבצע לו מחווה בדמות הקאבר שמעל והקאבר שבסוף.

הקאבר שבסוף הושמע גם בחלק האלביסי של תוכנית הרדיו החדשה של ג’רוויס קוקר, שהחלה ביום ראשון ב-6music. תוכנית מעולה ומגוונת, שבמסגרתה הוא גם ראיין את הבמאי ג’ון הילקוט על סרטו החדש “הדרך”. גם ב”גארדיאן” אהבו.

לפני שבוע גם חזרה תוכנית הרוקנ’רול של מארק לאמאר, “Shake, Rattle and Roll”, לעונה חדשה ומשמחת ברדיו 2.

ועוד ברדיו: השדרן הלא-קונצנזוסי כריס אוונס החל לשדר הבוקר את תוכנית הבוקר של רדיו 2, שממנה פרש טרי ווגן לפני החגים אחרי שמילא את המשבצת הפופולרית במיוחד במשך שנים רבות במיוחד. תזוזת השעה של אוונס הביאה לכך שסיימון מאיו, שדרן פופולרי של רדיו 5 (שבו יש תוכניות מלל), קיבל לידיו את תוכנית אחר הצהריים (”שעת הנהיגה”, מה שנקרא) של אוונס, וכך זזה גם תוכניתו של ריצ’רד בייקון המוצלח בתוך רדיו 5 (הנה טקסט בנושא הזה). בעיתונות הבריטית יש כמה וכמה ביקורות וסקירות של התוכנית החדשה של אוונס, אבל לטוב ולרע, המעוניינים צריכים לתת לו קצת זמן להתרגל לשעה ולקהל החדשים.

ועוד דברים שחזרו השבוע: “Being Human” המשובחת חזרה ביום ראשון לעונה שנייה (עם 1.4 מיליון צופים בערוץ ביביסי3, מכובד ביותר). ב”גארדיאן” התלהבו לפני וכבר פצחו מאז בבלוג עונתי, כפי שעשו עם העונות האחרונות של “The Thick of It” ושל “גאווין וסטייסי”. מאחר שטרם ראיתי את הפרק גם טרם קראתי, אבל אולי ב”יותר ראסל טובי” הם התכוונו גם לזה (NSFW). באותו יום חזרה גם “צ’אק” לעונה שלישית - שני פרקים ביום ראשון ואחד נוסף ביום שני, יום השידור הקבוע. ה”גארדיאן” מתלהבים גם מ”Glee”, שעולה גם בארץ עוד שבוע.

גם תוכנית הפאנל האקטואלית “8 מתוך 10 חתולים” של צ’אנל 4 חזרה השבוע. זו תוכנית שאני צופה בה רק מדי פעם מכיוון שהיא ממש לא עקבית באיכותה למרות הופעתו הקבועה של שון לוק, אחד האנשים המצחיקים בממלכה.

אדגר רייט מעלה רשימה משובחה של 30 השירים האהובים עליו מהשנה החולפת.

“ניוזוויק” מציינים 50 שנה ל”פסיכו”.

מגזין “ניו יורק” משוחח עם השחקן פול בטאני. וה”טיימס” כנ”ל עם השחקן קלייב אוון. וה”גארדיאן” עם השחקנית-זמרת שרלוט גינסבורג וגם עם השחקנית (זמרת ממש מזמן) בילי פייפר. וה”טלגרף” עם קנת’ בראנה לרגל עליית ה”עונה” השנייה של “וולאנדר”.

ולפינת הקומיקאים: דיוויד מיטשל עוסק בחופש הביטוי בטורו החדש. רוד גילברט מופתע מההצלחה. ביל ביילי עולה בתוכנית חדשה. ג’ון אוליבר עושה משהו דומה ונפגש עם “וויירד”. פול מרטון תוהה על קנקן האירופים - גם כן בתוכנית חדשה. וגם לאדם בקסטון יש תוכנית חדשה - סיטקום.

ב-io9 תוהים עם טרי גיליאם כמה השתנה סרטו האחרון אחרי מותו של הית’ לדג’ר, משחקניו הראשיים.

מרכז האמנות הלונדוני הברביקן סוגר שניים משלושת מסכי הקולנוע שלו לטובת פיתוח דירות.

הבמאי הוותיק (ואחד האהובים עליי) אריק רוהמר נפטר בגיל 89.

וב”גארדיאן” גם נפרדים מהבמאי מארק נוג’נט.

עינב שיף בוואלה בוחן מה קרה ל-88 שנה אחרי השינוי הגדול באופייה. אישית אני מאזינה לה לעתים רחוקות, כמעט רק באירועים מיוחדים.

עונג שבת מארגן: צמד ערבי הופעות (+הרצאה) לרגל יציאת האלבום של קאברי טום ווייטס בעברית.

ה”אינדיפנדנט” פוגשים את צמד קינגס אוף קונביניאנס.

ב-CosmoBells מציעים להורדה אוסף קליפי אייטיז מיתולוגי (וגם הרבה מוזיקה נדירה - מומלץ לדפדף).

“רולינג סטון” מפרסמים קטע מזיכרונותיה של פטי סמית, שיוצאים לאור בשבוע הבא.

טופס 630 חוקר את חייה המסובכים של פרנסס פארמר.

סטיבן מופאט, התסריטאי המבריק שנכנס לתפקיד השואוראנר החדש של “דוקטור הו”, מתייחס לסוגיית ספירת העונות בסדרה (ומעצבן אותי. 5 ועוד איך). ועוד קצת דוקטור: מעבר לדיווחים על הצילומים הנוכחיים ועל ספרו החדש של ראסל טי דיוויס אפשר למצוא גם ראיון עם מלחין הסדרה מאריי גולד ואת קטע הפתיחה המקסים של דיוויד טננט מתוך די.וי.די הספיישלים שיוצא השבוע. ב”גארדיאן” גם חושבים מה לעשות עם המידע שבין כותבי העונה הקרובה יש כמה כותבים הידועים כתסריטאים קומיים.

ב”ניו יורק טיימס” כותבים על התזאורוס ההיסטורי מבית מילון אוקספורד.

ולסיום - מזל טוב לבלוג. כבר בן שנתיים.

סטיבי | 11 בינואר 2010 | מוזיקה, אירועים, אישי, קולנוע, טלוויזיה, צילום, לינקים, חדשות, הופעה, חיות, יומולדת, ראיון, תרגום והגהה, ישראלי, אנימציה, די.וי.די, בקרוב, בריטי, הספד, אובססיה וקאלט | 3 תגובות

פרולוג: עוד לא החלטתי אם לכתוב על פרקי סיום קדנציית הדוקטור העשירי ואנשי הצוות הקשורים ב”דוקטור הו”. יש המון ביקורות ותגובות בבלוגים, אתרי מד”ב, אתרי טלוויזיה ופחות או יותר בכל עיתון מרכזי בבריטניה.

שני פרקי הסיום שודרו כבר גם בארה”ב, בבי.בי.סי אמריקה, ואת החלק השני הקדים מעין ספיישל דיוויד טננט, שלא ברור אם הוא הצגה, סיכום או שניהם יחד (עם ספוילרים לחלק הראשון, כמובן):

אתר הבידור/תרבות דיג’יטל ספיי מפרט לרגל אותו סיום את מותם של הדוקטורים הקודמים (כולל, כמובן, ספוילר לאותו סיום והחילופים בין 10 ל-11). ועקב התלהבותו (המוצדקת בעצם) מהעתיד האתר העלה גם סצנה הזויה למדי (אם כי לא ביחס לשאר הסרט) שנחתכה מהסרט המצוין “ברוז’” שבה מככב מאט סמית, הלוא הוא 11.

ביום שלישי (12/1) תעלה בבריטניה העונה השנייה של גרסת המאה ה-21 ל”ניצולים” (שעונתה הראשונה שודרה גם בארץ). לא התלהבתי יותר מדי מהעונה הראשונה וגם לא מהטריילר הבא, אבל ביקורות מקדימות על צמד הפרקים הראשונים בעונה 2 טוענות שיש שיפור רב ושיש למה לצפות:

לעומת זאת, ביום ראשון השבוע הסתיימה העונה ה-14 של “טופ גיר”, ובפרק השביעי והאחרון התארח הבלוזיסט המגניב עד מאוד סיסיק סטיב:

ואפרופו “טופ גיר” וסוף השנה, בעצם העשור (מה שצוין גם בסיום העונה שהוזכר), הנה קטע משובח מתוך תוכנית סיכום/דירוג הטלוויזיה בשנות האלפיים של צ’אנל 4 (אצל אותה יוזרית אפשר לראות גם את הקטע הנוגע ל”דוקטור הו”, שהגיע למקום 3. רוב הרשימה, אגב, היתה מורכבת מריאליטי למיניהם):

בשבועיים האחרונים של השנה שידרה רשת סקיי1 סדרה בת 11 סרטים כריסמסיים קצרים ומקסימים, באורך כעשר דקות כל אחד, חסרי דיאלוג, בכיכובם של כמה משחקני בריטניה הידועים. הנה הצגת הפרויקט מתוך “הגארדיאן”, וכאן, אם לא הורידו את זה בינתיים, הסרט החמישי בסדרה - שאותו כתב וביים ניל גיימן ומככבים בו ביל ניי והמוזיקאית אמנדה פאלמר (שהיא גם חברתו של גיימן).

בסוף 2009 ירדה מהאוויר תוכנית התרבות הוותיקה “The South Bank Show” בפרק על הרויאל שייקספיר קומפני. “הגארדיאן” נפרדים, ו”הטלגרף” קצת פחות.

נפרדים גם מהמוזיקאי האמריקאי ויק צ’סנאט, שבחר לעזוב את עולמנו בחג המולד (מומלץ גם לבחון את חשבון הטוויטר של קריסטין הרש בנושא ויק), ומהגיטריסט האוסטרלי המשפיע רולנד הווארד, שנפטר בסוף 2009.

וגם ממבקר הקולנוע האירי הבולט מייקל דווייר, בהספד ובאיסוף מקורות באדיבות Film Studies for Free.

ב”גארדיאן” מראיינים את אנדי סרקיס, שמככב בסרט שיוצא השבוע בבריטניה על חייו של המוזיקאי המיתולוגי איאן דיורי.

ב”אינדיפנדנט” חוקרים את הבמאי ג’יימי ת’רייבס לרגל הקליפ החדש שיצר לקורין ביילי-ריי. בקרוב גם יוצא לו סרט קולנוע חדש (הזדמנות טובה להמליץ שוב על סרטו הראשון “The Low Down” משנת 2000). וגם בוחנים פוליטיקאים שלא יכולים להתאפק מלהופיע בתפקידי אורח בסדרות טלוויזיה.

ב”טלגרף” משוחחים עם מאט גריינינג לרגל חגיגות ה-20 לסימפסונים וגם מעריכים את מריל סטריפ בת ה-60.

ב”Paste” נפגשים עם דיוויד ווינגו לרגל אלבומה השני (הידד!) של להקתו אולה פודרידה (כולל האזנה דגימתית).

בבלוג הנפלא Aquarium Drunkard מעניקים להורדה תוכנית רדיו עם טום ווייטס משנת 76′. ובארכיב האינטרנטי תוכלו להוריד את הופעתו האחרונה של צ’סנאט הנ”ל.

ולסיום, בלי (עוד) מילים:

סטיבי | 6 בינואר 2010 | מוזיקה, אירועים, קולנוע, טלוויזיה, ספורט, צילום, קצרים, לינקים, חדשות, קליפ, הופעה, חיות, צחוקים, ראיון, אנימציה, בקרוב, בריטי, רימייק, אנקדוטה, הספד, אובססיה וקאלט | 3 תגובות